הארז ההימלאי הענק ליד חדר האוכל הוא לא מסוג העצים הנחבאים אל הכלים: הנוף הרחב,הבדים שאורכם עולה על 15 מטר,צמרתו הגבוהה,הנושקת לשחקים,כאילו אומר בגאווה: "אני פה! ולא תוכלו להתעלם ממני".

היה זה בתחילת שנות השמונים: סיימתי קדנציה של שנתיים וחצי כמרכז תרבות וחזרתי לענף שכה אהבתי: הנוי.

קניתי,או קיבלתי,ארז הימלאי צר וזקוף,כבר אז נראה שונה מארזים הימלאיים טיפוסיים,בגובה כ 2.5 מטר וחיפשתי מקום מרכזי ובולט לנטוע אותו.

מה מתאים יותר מחדר האוכל החדש,הנמצא בטבורו של הקיבוץ?

אבל: היכן? באיזה מפנה?

פניתי לפלפון,שהיה באותו זמן מרכז בניין,והתעניינתי לאיזה כוון ירחיבו את חדר האוכל? נושא שהיה אקטואלי,לכאורה, באותם ימים.

התשובה שקיבלתי: אם ירחיבו-זה יהיה לכוון כללי: המרפאה.

נחה דעתי ,חפרתי בצידו הדרומי של חדר האוכל, בור נטיעה גדול בקיבולת של כשני קו"ב ושתלתי את העץ.

כבר מההתחלה,נופו של העת היה צר במיוחד וגבוה,המרווח בין הבדים היה גדול יחסית ופחות צפוף מארזים הימלאיים רגילים.

הארז הזה "הרגיש בבית" מיום הינטעו וצמח בקצב מהיר,תוך שהוא יוצר פרופיל נופי מאד ייחודי ורחב במיוחד.

הארז ההימלאי נבדל מארזים לבנוניים ואטלנטיים בעלוותו האפורה,הבהירה יחסית,לעומת העלווה הצפופה,הכהה, והמחטים הקצרים יותר המאפיינים את האחרונים.גם הם נטועים לתפארת ביראון.(אחד מהם,שגם קיבל שלט,נטוע קרוב למועדון לחבר).

תוכלו להשוות.