סיפורנו מתחיל בעץ / שיח מופלא שמוצאו בהודו ודרום סין.

מדוע "מופלא"? משום שלל תכונות נופיות שהתקבצו יחדיו בעץ אחד: פריחה עוצמתית וממושכת,בצבעים שונים,הנמשכת כשלושה חדשים ומכסה את כל העץ,הגזע הבוגר האדום,החלק,המזכיר את גזע הקטלב המצוי,השלכת האדומה בסתיו,תוחלת חיים ארוכה ועמידות טובה למחלות ומזיקים,להוציא אחד: קימחון.

אין כמעט עץ הפורח תקופה ארוכה כזאת ואין כמעט עץ המתאפיין במגוון צבעי הפריחה: לבן,סגול,ורוד,אדום,אדום-בורדו ועוד.

נקודת התורפה הקשה הייתה רגישותו הרבה של העץ לקימחון: מחלת עלים קשה,הגורמת לנשירת עלים,להתנוונות עצים ומראה כללי רע למדי.

כשהתחילו לשתול לגסטרמיות ביראון: לפני כ 50 שנה הלגרסטרמיות היחידות  שהיו זמינות,היו מהזנים הרגישים לקמחון.

משום חשיבותו הגננית הגדולה של עץ,החליטו במנהל המחקר החקלאי בארצות הברית,במאמצים ליצור לגרסטרמיות עמידות לקמחון ואכן: הצליחו מאד.

החוקרים מצאו ביפאן זן של לגרסטרמיה לבנה,עמידה לקימחון ואותה הכליאו עם הלגרסטרמיה ההודית. זה היה פרוייקט גדול והשתתפו בו מאות אלפי עצים וגם הגדילו לעשות: פיתחו זנים חדשים,עם צבעי פריחה מרשימים.

פרט פיקנטי: לכל זן שפיתחו,שידכו שם אינדיאני,אולי בגלל רגשי האשמה על מה שעוללו להם…

לכך קראו "לגרסטרמיה כלאיים" וכיום היא הנפוצה בגינון וגם נשתלה בחצר המשק שלנו.

לפיכך תמצאו שלט ליד הלגרסטרמיה ההודית,המקורית,הנמצאת על מקלט הגנים וגובלת במדרכה בין מתחם חדר האוכל למקלט הגנים.

שלט נוסף ובו לגרסטרמיה כלאיים, נמצא במשולש הגינון מעל החרוב המצוי והנמצא בדרך לכלבו.