סיפורנו מתחיל לפני קרוב ל 20 שנה, בסיור בשדרת מילה ירוקת עד המובילה לאיזור התעשיה של קרית שמונה. בשדרה הזאת,כנהוג במילות ירוקות עד,כל עץ נראה שונה ולרוב – לא לטובה. לפתע צדה את עיני מילה ירוקת עד שונה לחלוטין מהאחרות: מבנה הנוף היה צר כמו ברוש צריפי,העלווה: ירוקה,כהה יחסית, רעננה ומבריקה. אמרתי לעצמי: יתכן ופה טמונה בוננזה,אוצר בוטני נדיר,ומייד קראתי לשותף שלי דאז: יובל פרדקין,להתרשמות. גם הוא התלהב. מכאן החלה מלאכה מיגעת הכרוכה בריבוי העץ מהרכבות,כדי לבצע שיכפול גנטי של הדגם הזה: מציאת כנות מתאימות,עובי כנה רצוי,עונת הרכבה המתאימה ביותר ועוד ועוד.
מהרגע שהצלחנו במלאכת ההרכבה,פנינו למועצה הישראלית לזכויות מטפחים,בבקשה לרישום פטנט על העץ. הגשנו את הבקשה ב 2009 ורק ב 2012 אישרו לנו את הפטנט,בדמות תעודה,שעליה סמל המדינה, להוכחה.
כעת התחילה מלאכה לא פחות מייגעת וממושכת: השווק של העץ,בידול המוצר והדגשת יתרונותיו הרבים של עץ זה על עצים אחרים. השווק כלל פגישות עם מנהלי גינון ורשויות,עם אדריכלי נוף ועוד. נעזרתי גם באתר המושקע של משתלת אלון ליצירת סימולציות של עצים אלה באיי תנועה,הפקתי יחד עם בועז סרטון על העץ ביוטיוב ,פירסמתי מאמר מקיף בירחון "גנים ירוקים" ועוד.
יתרונותיו הבולטים של העץ: זכרי, ללא פירות מלכלכים, קומפקטי, ובעל ורסטיליות רבה: לנטיעה בשדרות בין נתיבי תנועה,לחציצה גבוהה ואפקטיבית, לכיכרות,לבתי עלמין,לככרות,למיקוד והדגשה ועוד.
הסבר נוסף: שוק העצים בארץ מתאפיין בשמרנות יוצאת דופן,לעומת מה שנעשה באירופה ובארה"ב.
הייתה חשדנות רבה כלפי עצי נוי מורכבים,רצו לראות שדרות בוגרות ועוד. המחסום הפסיכולוגי הזה נפרץ בסביבות ,כהצלחתי לשווק את עץ לכיכר דיזנגוף,אחד המקומות היוקרתיים ביותר הארץ. בסביבות2017 ומאז התחילו להשתמש בעץ הזה בעיריות ומועצות,לשם שאפתי להגיע מלכתחילה.
איפה ניתן לראותו ביראון?
בכניסה למשק,צמוד לשלט "ואהבת" והיפה ביותר: מאחורי אולם ספורט,קרוב לכניסה לחשמליה.