העץ הנקרא בשם המוזר הזה,נמצא ביראון החל מתחילת שנות השמונים או סוף שנות השבעים של המאה שעברה. שתלתי שני עצים במה שהיה בזמנו: שולי הקיבוץ,קרוב למועדון הירוק והרצל המשיך ושתל שני עצים קרוב לכלבו,צמוד לכביש. תראו תמונות.
העץ ירוק עד,חסון,עמיד למחלות ומזיקים,מאריך ימים,אך יש לו תכונה זדונית ביותר: להתעלל בגנן ששתל אותו.
אני זוכר בבירור את התלאות שהעץ הזה הנחיל לי,לעת שרציתי לעצב אותו: העץ הסורר הוציא כל הזמן סורים מהקרקע,ענפים מתחרים מהגזע כאומר:"אני זקוק להרבה צומי"…..
אבל: אם אתה מצליח,אתה מקבל עץ לתפארת שבבגרותו לא נזקק לתחזוקה משמעותית.
ולראיה: בחוות הנוי,הצמודה למדרשת רופין,יש לפחות עץ אחד,גדול ומפואר,ששתלה לפני כ 70 שנה,גננית לתפארת: רות בנימין ז"ל,שהביאה אותו לארץ.
לפיכך: כדי לקבל עץ גדול ביותר: צריך סבלנות,התמורה הנופית תגיע גם תגיע.
העץ,כמו הרבה עצים ביראון: נדיר בגינון.